פסק-דין בתיק ע"ו 32054-02-11

ערעור זה מופנה נגד החלטת הוועדה הרפואית העליונה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957 (להלן: " החוק"), מיום 07.01.2011, אשר הותירה על כנה את החלטת הוועדה הרפואית מהדרג הראשון, מיום 23.12.2009.

רקע

המערערת הוכרה נכה על פי החוק, בגין תגובה נפשית לרדיפות. דרגת נכותה נקבעה ביום 23.12.2009 לשיעור של שלושים ושבעה אחוזים וחצי בגין פגימה זו וזאת תוך הפעלת תקנה 12 לתקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות), תשמ"ד-1983.

על החלטה זו הוגש ערערו שנדון בפני הוועדה הרפואית העליונה.

בערעורה ביקשה להעלות את דרגת הנכות שנקבעה לה, בטענה כי אינה מתאימה למצבה הנפשי. לטענתה, בחינת המסמכים הרפואיים שהגישה לוועדה מעלה, כי דרגת הנכות המתאימה למצבה הינה שמונים ושבעה אחוזים וחצי. עוד טענה, כי מצבה הנפשי החמיר מאז קביעת דרגת הנכות. בהקשר זה, צירפה המערערת למסמכים שהגישה לוועדה הרפואית העליונה, גם חוות דעת עדכנית של הפסיכיאטרית, ד"ר טניה פינשטיין (הנושאת תאריך 14.01.2010) כחוות דעת משלימה לזו שנערכה בעניינה של המערערת כארבע שנים וחצי קודם לכן, ביום 21.07.2005, וכן מכתב ממומחה לקרדיולוגיה, פרופ' דן גילון, אשר אינו נושא תאריך.

הוועדה הרפואית העליונה התכנסה ביום 07.03.2010 ועיינה במסמכים הרפואיים שהגישה המערערת, מבלי שזו התייצבה בפניה (לבקשתה) וקבעה כי דרגת הנכות הנפשית שנקבעה על ידי הוועדה מהדרג הראשון תואמת את מצבה הנפשי של המערערת (להלן: " ההחלטה הראשונה"). יחד עם זאת, ציינה הוועדה, כי היה רצוי שהמערערת תופיע אישית בפניה, כדי שניתן יהיה לערוך לה בדיקה רפואית ולהגיע למסקנה מבוססת לגבי מצבה הנפשי. כמו כן, ביקשה הוועדה לקבל מכתב עדכני מרופא המשפחה של המערערת.

ביום 07.07.2010 התכנסה הוועדה בשנית בעניינה של המערערת אשר הודיעה מראש כי מצבה הבריאותי יקשה עליה להתייצב לבדיקה. הוועדה עיינה במכתב עדכני מרופא המשפחה של המערערת, ד"ר יוסף רוטנברג, שנמסר לה לבקשתה, וכן בשתי חוות הדעת של ד"ר פינשטיין וחזרה על קביעתה בהחלטה הראשונה, מבלי שבדקה או שמעה את המערערת, לבקשתה של האחרונה (להלן: " ההחלטה השנייה").

על ההחלטה השנייה ערערה המערערת בפני בית משפט זה (ע"ו 44356-08-10).

בערעורה טענה המערערת, כי החלטתה של הוועדה פסולה שכן לא עיינה בכל המסמכים שהוגשו לה, בהם חוות הדעת של פרופ' גילון, וכי החלטתה לא נומקה כראוי. עוד טענה, כי זומנה לדיון הראשון של הוועדה הרפואית העליונה בעניינה רק לאחר שהוועדה כבר דנה בתיקה בהיעדרה ולכן, החלטתה הראשונה מהווה הבעת דעה מוקדמת פסולה שהוועדה לא הצליחה להשתחרר ממנה בהחלטתה השנייה. לבסוף, טענה המערערת שהוועדה הרפואית שגתה בכך שהתעלמה מכך שמצבה הבריאותי - הפיסי והנפשי - הקשו עליה להתייצב בפניה ואף זקפה את אי ההתייצבות בפניה לחובתה.

המשיבה הציעה, כי תיקה הרפואי של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית העליונה אשר תזמן שוב את המערערת ותדון במצבה הרפואי, כולל בדיקת ממצאיה הרפואיים.

הערעור נדון בפני בית משפט זה והתקבל ביום 17.10.2010. בית המשפט הורה על החזרת תיקה הרפואי של המערערת לוועדה הרפואית העליונה לצורך בחינת כל המסמכים הרפואיים ודיון בהם. בנוסף, כדי להתגבר על צורך הוועדה בנתונים נוספים לשם גיבוש החלטה, מחד גיסא, והקושי של המערערת להתייצב בפני הוועדה, מאידך גיסא, קבע בית המשפט, כי אם סבורה הוועדה שאין בחומר שהוצג לה כדי לבסס ממצאים, תהא רשאית לפנות למוסדות רפואיים לקבלת חומר רפואי נוסף וכן לבקש מהמערערת להציג מסמכים נוספים, על פי שיקול הוועדה.

ביום 06.12.2010 התכנסה הוועדה הרפואית העליונה בשלישית בעניינה של המערערת. הוועדה עיינה במכתבו של ד"ר רוטנברג וחוות הדעת של ד"ר פינשטיין וציינה, כי מן המסמכים עולה שהמערערת מאובחנת כלוקה בתסמונת פוסט טראומטית, אך לא ידוע האם היא נמצאת בטיפול פסיכיאטרי עקבי בשנים האחרונות. כן צוין שהמערערת מקבלת מפעם לפעם תרופות הרגעה, אך לא מטופלת בתרופות פסיכיאטריות. בהתאם, קבעה הוועדה, כי נכותה הנפשית כתוצאה מהרדיפות מתאימה לנכותה המוכרת (להלן: " ההחלטה השלישית").

ביום 19.12.2010 הביאה המערערת בפני הוועדה חוות דעת מעודכנת של ד"ר פינשטיין (שלישית במספר), מיום 23.10.2010.

בעקבות כך, התכנסה הוועדה בפעם הרביעית בעניינה של המערערת, בתאריך שלא צוין בפרוטוקול הדיון בוועדה. הוועדה ציינה, כי מדובר בהתייחסות חוזרת לערעורה של המערערת, בהמשך להחלטת בית המשפט. הוועדה עיינה בשלושת מכתביה של ד"ר פינשטיין ובמכתבו של ד"ר רוטנברג וציינה, כי מהם עולה שהמערערת פנתה לטיפול נפשי במסגרת עמותת "עמך" בשנת 2005 בלא שלפנייתה זו היה המשך מעקב טיפולי במסגרת זו. בהתייחס לחוות הדעת העדכנית ביותר של ד"ר פינשטיין, ציינה, כי הפסיכיאטרית חוזרת באופן כללי על תוכן מכתבה הקודם לוועדה, מבלי לציין שהמערערת מטופלת נפשית. עוד צוין בפרוטוקול הוועדה, כי ממכתבו של רופא המשפחה עולה שרק מדי פעם מקבלת המערערת תרופות הרגעה. לאור ממצאים אלו, קבעה הוועדה, כי תכריע בעניינה של המערערת לאחר קבלת צילום תיקה הרפואי, כפי שהתנהל בעמותת "עמך", בין השנים 2005 ל-2010 (להלן: " ההחלטה הרביעית").

בהתאם להחלטתה הרביעית, ביום 14.12.2010 פנתה הוועדה הרפואית העליונה לעמותת "עמך" וביקשה כי יומצא לה תיקה הרפואי של המערערת.

ביום 07.01.2011, לאחר שעיינה בתיקה הרפואי של המערערת, כפי שהומצא לה על ידי עמותת "עמך", התכנסה הוועדה הרפואית העליונה בפעם החמישית בעניינה של המערערת. הוועדה ציינה, כי היא עיינה במכתבה של ד"ר פינשטיין, מיום 21.10.2010; בסיכום סקרינינג מעמותת "עמך", מיום 12.07.2005; בטופס מעקב טיפולי, מיום 20.07.2005; בבדיקה חוזרת של ד"ר פינשטיין מיום 31.12.2009 (יוער, כי בתיק הרפואי של המערערת, אשר הועבר לבית המשפט, אין תיעוד של מסמך כזה - ש.ד) ובטופס שמילאה המערערת ב-"עמך". לאחר עיון במסמכים אלו, ציינה הוועדה, כי במכתבה של ד"ר פינשטיין לא מוזכר שהמערערת מטופלת באופן סדיר ועקבי וכנראה ביקרה ב-"עמך" באופן ספורדי ביותר. עוד ציינה הוועדה, כי במסמכים אין תיעוד לכך שהמערערת מטופלת תרופתית במצבה הנפשי, או מצויה בטיפול פסיכותראפי וכן לא ידוע על אשפוזים פסיכיאטרים. נוכח האמור, קבעה הוועדה, כי נכותה הנפשית של המערערת, כתוצאה מהרדיפות, מתאימה לנכותה המוכרת ודחתה את ערעורה (להלן: " ההחלטה החמישית").

החלטה זו הינה נשוא הערעור שבפני.     

טענות הצדדים

ראשית, טוענת המערערת, כי הוועדה הרפואית העליונה לא קיימה את הוראות פסק הדין בע"ו 44356-08-10, משלא ביקשה שתמציא לה מסמכים נוספים בטרם דנה בעניינה ומשלא התייחסה בהחלטתה לכל המסמכים שכבר הוצגו בפניה, בין משום שלא עיינה בהם ובין משום שהתעלמה מתוכנם. בהקשר זה מזכירה המערערת את מכתביה של ד"ר פינשטיין, מיום 21.07.2005 ומיום 14.01.2010; את חוות דעתו של פרופ' גילון; את מכתבו של ד"ר רוטנברג וכן מסמך שכתבה המערערת על אודות האירועים שחוותה בתקופת מלחמת העולם השנייה - מסמכים אשר לא מצאו דרכם להחלטת הוועדה החמישית.